למסקנה זו הגיעו חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מיזורי ומבית הספר לרפואה של ג'ואן אדוארדס באוניברסיטת מרשל. העבודה פורסמה בכתב העת npj Aging.
המדענים השתמשו במודל עכבר ארוך טווח שמשחזר את הירידה התקופתית ברמות החמצן בדם המתרחשת במהלך השינה, האופיינית לדום נשימה בשינה. מצב זה מדמה מצב בו נשימתו של אדם מופסקת באופן קבוע במהלך השינה, וגורמת להיפוקסיה לטווח קצר.
תצפיות הראו שחשיפה ארוכת טווח להיפוקסיה לסירוגין הביאה לתמותה גבוהה משמעותית בהשוואה לבעלי חיים הנושמים אוויר רגיל. במקביל, נבדקי הניסוי פיתחו סימנים להזדקנות קרדיווסקולרית מואצת: לחץ הדם עלה, תפקוד הלב החמיר, גמישות כלי הדם ירדה, זרימת הדם הכלילי נפגעה והופיעו שינויים בפעילות החשמלית של שריר הלב.
לדברי אחד ממחברי המחקר, פרופסור מוחמד בדראן מאוניברסיטת מיזורי, ההשלכות של דום נשימה בשינה חורגות הרבה מעבר לאיכות שינה ירודה. מתח פיזיולוגי כרוני, הנגרם מחוסר חמצן חוזר ונשנה, מצטבר ומשנה באופן מהותי את המבנה והתפקוד של מערכת הלב וכלי הדם לאורך זמן, מאיץ את ההזדקנות הביולוגית ומגביר את הסיכון למוות.
מוביל המחקר דיוויד גוזל ציין כי למרות שראיות קליניות קושרות זמן רב בין דום נשימה בשינה למחלות לב וכלי דם, המודל הניסוי איפשר לעקוב אחר השפעות אלו לאורך כל החיים וללא השפעה של גורמים מבלבלים.
זה, הוא אומר, מבהיר את המסקנה: דום נשימה בשינה לא מטופל אינו מצב לא מזיק, אלא מחלה מתקדמת עם השלכות קטלניות שעלולות להיות קטלניות.
המחברים מדגישים כי התוצאות חשובות במיוחד עבור אזורים עם שכיחות גבוהה של מחלות לב וכלי דם ודום נשימה בשינה לא מאובחנת. אבחון מוקדם וטיפול בזמן יכולים למלא תפקיד מפתח בהפחתת סיכונים לבביים ארוכי טווח והגדלת תוחלת החיים.
